מספר 14

כחודש אחרי שעזבתי את העבודה, ראיתי את הסרט "הנוכלים בלום" עם אדריאן ברודי ומארק רופאלו. הסרט עצמו היה די טיפשי, אבל אחד הדברים שהכי מצאו חן בעיניי בו היה הדמות של רייצ'ל וייז, מין מיליונרית בריטית תימהונית, שהתחביב שלה הוא לאסוף תחביבים. מה שהיא עשתה למעשה היה להכיר תחביב של מישהו, ללמוד אותו ולהתמקצע בו. יש מונטאז' מופלא וגאוני בסרט, בו היא מדגימה לאדריאן ברודי שלל תחביבים, כמו חץ וקשת, תקליטנות, סיף ואמנויות לחימה. זה פשוט קסם לי – בלי קשר לכישרונות שלה או לתחומי העניין שלה, היא פשוט מצאה תחביבים ואספה אותם.

ואז אספתי את התחביב שלה.

עשיתי רשימה של כל הדברים שתמיד רציתי לעשות ואף פעם לא היה לי זמן/כסף/כוח/אומץ/תירוץ עלוב אחר. הכנסתי שם את הדברים המופרכים ביותר שיכולתי לחשוב עליהם, כמו ללמוד תיפוף או לכתוב שיר לאמן מפורסם (שרית חדד, אם אפשר). כשהחברים שלי שמעו על הרשימה הזאת הם התחילו לקרוא לי תחביבית. זה לא תפס. קב"ל הרבה יותר קליט.

עם הזמן התחלתי לסמן יותר ויותר Vים ברשימה שלי. התחלתי לשיר בהרכב של מחזות זמר, למדתי (אם כי נטשתי לאחרונה) סריגת קרושה, התחלתי להתעמל ולעצב אביזרים לשיער. לא רע בשביל שלושה חודשים, במיוחד בהתחשב בכך שאין לי זמן/כסף/כוח/אומץ/תירוץ עלוב אחר.

מתוך שמונה עשר פריטים ברשימה השלמתי ארבעה, והנה הפריט החמישי שלי.

מספר 14 – לפתוח בלוג.

מה יהיה פה? כל מה שאין לו מקום במקומות אחרים, כנראה. כל מה שלא מוכנים לשלם לי עליו כסף, או לתת לי תמורתו דברים בחינם. ביקורות, מתכונים, הגיגים, צילומים וריכולים. אני לא קוראת בלוגים רבים, אבל אלה שאני מנויה עליהם עושים לי בליפ קטן בגוף כשאני מקבלת הודעה על פוסט חדש. מקווה שהבלוג הזה יעשה למישהו אחד לפחות בליפ מתישהו, ובמיוחד אני מקווה שזאת תהיה שרית חדד.