המספר שלנו בבית הוא מקום מפלט קבוע למתרימים, אנשי מכירות והמון טעויות במספר שמחפשות משרד כרטיסים שמספרו דומה מאוד לשלנו. באופן עקרוני, בשעות העבודה אני מעדיפה שלא לענות לטלפונים, מתוך הבנה שמי שאנחנו מעוניינים לדבר איתנו מכיר את המספרים של הניידים שלנו.
היום עשיתי טעות. הטלפון צלצל בדיוק כשעשיתי תחקיר לאייטם די דחוף, ובהיסח הדעת עניתי.
"שלום", אמרה הגברת בצד השני של הקו. "אפשר לדבר עם (שמה של אימי)".
"הגעת לבת שלה", עניתי ביובש, וכבר הייתי מוכנה לסרב לתת לזרה את הנייד שלה. "מי מבקשת?"
"לימור". אימא שלי לא מכירה לימוריות.
"תרצי למסור לה משהו?"
"המפפף המפפף", היא מלמלה משהו לא ברור. "האמת שאני יכולה לדבר גם איתך... הממפף הממף... אבל..." שתיקה מהוססת, ואז ניתוק.
אחרי שהתגברתי על השוק הראשוני, ניסיתי את מזלי בחיוג לכוכבית 42. להפתעתי זה הצליח.
"שלום! הגעתם ל"מגה לוטו"! שעוזר לכם להגדיל את הסיכויים לזכות בלוטו!" ליהג התקליט בצד השני. הקשתי 1 למכירות. הגעתי למישהי בשם איריס. ביקשתי את לימור. איריס ענתה שלימור יושבת במוקד השיחות, ושאלה במה אפשר לעזור לי.
"בכלום", איבדתי את הסבלנות. "היא פשוט ניתקה לי קודם בפרצוף. אגב, אנחנו מאוד נשמח להצטרף לשירות שלכם, אם זה השירות. תודה לך ויום טוב", סיימתי את השיחה.
עוד לא הספקתי להתאושש, והטלפון שוב צלצל. מסתבר שגם ב"מגה לוטו" מכירים את כוכבית 42.
"שלום!" צווחה עלי איריס מ"מגה לוטו" מעברו השני של הקו. "מדברת איריס מ"מגה לוטו". את התקשרת אלינו עכשיו. ואני רציתי לומר לך, שאני חושבת שמי שחצוף כאן זאת את!" לא האמנתי למשמע אוזניי.
"סליחהההה?" שאלתי אותה. "את קוראת לי חצופה?"
"כן!"
התעשתי בקושי כדי להטיח בה: "אתם מתקשרים אלי, למכור לי שירות, לא מזדהים מלבד בשם הפרטי, מנתקים לי בפרצוף, אבל אני חצופה?"
"אף אחד לא מנסה למכור לך כלום!" בחרה הגברת איריס בטקטיקת הערסים הידועה, לכי-לכי-יא-מכוערת-מי-יגע-בך-בכלל.
"שניה, שאני אבין", ביקשתי באמת ובתמים, להבין. "את מתקשרת אלי לחנך אותי?"
"כן!"
"אז אני לא מעוניינת לדבר איתך," אמרתי לאיריס מ"מגה לוטו" וניתקתי.
אין לתאר.
רשומות
